במי נלחם המנתח?

בזמן מלחמת לבנון הראשונה, מיד לאחר שהחוקר הפרטי כותב שורות אלה השתחרר משרות מילואים (אך עדיין היו "מאושרים" שלא שוחררו) פנה אליי עו"ד של אחד מבתי החולים הגדולים בישראל עם הסיפור הבא – מנתח בכיר שאמור לעבוד רק אצלם (ולכן הם משלמים לו גם שכר עתק) עובד כנראה גם במקומות נוספים, אולי בפרקטיקה פרטית.

כיוון שהאיש נודע כמנתח הטוב ביותר בתחומו, שאלתי: "ומה יהיה אם אוכיח שכך הוא – מה, תפטרו אותו?" התשובה הייתה חיובית. הערכתי מאד את העמדה העקרונית הזאת. בדי עמל הצלחתי ללקט מן הגורן ומן היקב, חוקר פרטי אחד מפה וחוקר פרטי אחר משם (כזכור, המלחמה טרם נסתיימה).

החוקרים הפרטיים שלנו החל במעקבים אחר הרופא. הסתבר שאין מדובר במעקב פשוט – הרופא מן הסתם היה מודע לכך שאסור לו לעבוד במקום אחר ומלכתחילה נהג להחנות את רכבו לא בצמוד לבית, אלא כל פעם ברחוב אחר בסביבת ביתו. היות ולביתו היו שתי יציאות, לשני רחובות שונים, הייתי חייב להציב חוקר פרטי אחד בכל אחת מהיציאות וכך התעוררה בעיה נוספת: עד שהחוקר הפרטי דרכו לא יצא הרופא היה משלים את הסיבוב ומצטרף לחברו, החוקר הפרטי האחר, אותו חוקר פרטי נאלץ לעקוב אחרי הרופא הזהיר לבדו. הרופא נהג לעצור מדי כמה מטרים, עושה עצמו מציץ במסמכים שונים ותוך כדי כך בודק אם עוקבים אחריו.

ההוראה שנתתי הייתה חד-משמעית: לא "להתאבד" עליו, עדיף לאבד את הרופא מאשר "להישרף". וכך קרה שאכן ביומיים הראשונים איבדו החוקרים הפרטיים שלנו את האובייקט תוך כדי שאני משנן להם: "גם מחר יש יום". ואכן ביום השלישי, לאחר שלמדנו את דפוס ההתנהגות של הרופא, הצלחנו לעקוב אחריו. בימים הראשונים של המעקבים בהם הצליחו החוקרים הפרטיים שלנו לעקוב אחריו, הגיע הרופא לביה"ח בו אמור היה לעבוד. אולם כעבור שבוע, במקום לנסוע לבית החולים בו הוא אמור לעבוד, הוא הגיע לאחד מבתי החולים הפרטיים. הוא נכנס לשם ונבלע באחד מחדרי הניתוח. מובן שלשם לא יכלו החוקרים הפרטיים שלנו להיכנס והמתינו באזור ההמתנה, יחד עם עוד פציינטים. כעבור כשעה וחצי, זכו החוקרים ליהנות מזיו פניו של הרופא, שהיה לבוש בחלוק לבן וכובע מנתחים ירוק, עת יצא לדקה קצרה מחדר הניתוח, ניגש למזכירות לברר משהו וחזר לחדר הניתוח.

רק כעבור כשלוש וחצי שעות עזב הרופא את בית החולים הפרטי ונסע כשהחוקרים הפרטיים שלנו בעקבותיו, לבית החולים הציבורי, ממנו קבל משכורת חודשית נכבדת מאד, כדי שכאמור רק הם ייהנו משרותיו הטובים. הבאתי את הממצאים למזמין בצרוף תמונות וסרט וידאו ואכן הם עמדו בדיבורם ופיטרו אותו. כעבור זמן לא רב ראה החוקר הפרטי כותב שורות אלה ידיעה קצרה בעיתון, לפיו אותו רופא עבר לעבוד במוסד רפואי אחר (מן הסתם גם בשכר עתק).